<h1>סמ"ג לאוין סימן רל"ח</h1>
<h2>דף כא.</h2>
כתוב בדברות הראשונות (שמות כ' ז') והאחרונות (דברים ה' י"א) לא תשא את שם ה' א-להיך לשוא כי לא ינקה ה' את אשר ישא את שמו לשוא, ובפ"ג דשבועות (כ"ט א') מפרש בשבועות שוא שלשה חילוקין האחד שנשבע לשנות את הידוע כמו על עמוד של שיש שהוא של זהב וכן כל כיוצא בזה, והוא שיהא ידוע לשלשה בני אדם כדברי עולא (שם), החילוק השני שנשבע שראה גמל פורח באויר דבר שאינו יכול להיות, ובכלל זה נשבע על דבר שאין בו כח לעשותו כגון שנשבע שלא יישן שלשת ימים (שם כ"ה א' ורש"י ד"ה מלקין) לילה ויום רצופין או שלא יטעום כלום שבעה ימים רצופין (לשון רמב"ם שבועות פ"א הל' ז'), החילוק השלישי שנשבע לבטל את המצוה כגון שנשבע שלא להתעטף בציצית ושלא יניח תפילין ושלא ישב בסוכה בחג הסוכות ולא יאכל מצה בליל[י] פסח, והורה גאון שבכלל זה הנשבע שלא יכנס בתקנת הקהל וכן ראיתי בתשובת רבינו יוסף טוב עלם ובתשובת הגאונים ור"י בר יהודה ורש"י, עוד יש שם חילוק רביעי בירושלמי (שבועות פ"ג ה"ח) ההן דמישתבע על תרין דאינון תרין חייב משום שבועת שוא, כל הנשבע אחד מארבע שבועות הללו עובר בלא תעשה ואם היה מזיד לוקה, שנאמר כי לא ינקה ה' אבל בית דין מלקין אותו ומנקין אותו (שבועות כ"א א'), ומותר במה שנשבע כדאמר רבי יוחנן בפ"ג דשבועות (כ"ה א') גבי שינה, ואם היה שוגג פטור (מכולם) [מכלום] (עי' רמב"ם שם הל' ד'—ז').
<h2>דף כט.</h2>
כתוב בדברות הראשונות (שמות כ' ז') והאחרונות (דברים ה' י"א) לא תשא את שם ה' א-להיך לשוא כי לא ינקה ה' את אשר ישא את שמו לשוא, ובפ"ג דשבועות (כ"ט א') מפרש בשבועות שוא שלשה חילוקין האחד שנשבע לשנות את הידוע כמו על עמוד של שיש שהוא של זהב וכן כל כיוצא בזה, והוא שיהא ידוע לשלשה בני אדם כדברי עולא (שם), החילוק השני שנשבע שראה גמל פורח באויר דבר שאינו יכול להיות, ובכלל זה נשבע על דבר שאין בו כח לעשותו כגון שנשבע שלא יישן שלשת ימים (שם כ"ה א' ורש"י ד"ה מלקין) לילה ויום רצופין או שלא יטעום כלום שבעה ימים רצופין (לשון רמב"ם שבועות פ"א הל' ז'), החילוק השלישי שנשבע לבטל את המצוה כגון שנשבע שלא להתעטף בציצית ושלא יניח תפילין ושלא ישב בסוכה בחג הסוכות ולא יאכל מצה בליל[י] פסח, והורה גאון שבכלל זה הנשבע שלא יכנס בתקנת הקהל וכן ראיתי בתשובת רבינו יוסף טוב עלם ובתשובת הגאונים ור"י בר יהודה ורש"י, עוד יש שם חילוק רביעי בירושלמי (שבועות פ"ג ה"ח) ההן דמישתבע על תרין דאינון תרין חייב משום שבועת שוא, כל הנשבע אחד מארבע שבועות הללו עובר בלא תעשה ואם היה מזיד לוקה, שנאמר כי לא ינקה ה' אבל בית דין מלקין אותו ומנקין אותו (שבועות כ"א א'), ומותר במה שנשבע כדאמר רבי יוחנן בפ"ג דשבועות (כ"ה א') גבי שינה, ואם היה שוגג פטור (מכולם) [מכלום] (עי' רמב"ם שם הל' ד'—ז').
